החלטה בתיק בש"א 181539/07

1.         בפני בקשת נתבעים 2 ו -3 (להלן:"המבקשים") לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם  לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.         המבקשות טוענות, כי המשיבה הינה חברה זרה, שככל הנראה התאגדה בסין ואין לה נכסים בארץ ועל כן, קיים חשש ממשי שלא תוכל לשאת בהוצאות שייפסקו לזכות המבקשים, היה ותדחה התביעה.

3.         המשיבה טוענת כי מדובר בתביעה מבוססת של חברה שסיפקה בפועל סחורות למבקשים בסכומים של מליוני שקלים וקיים פסק דין לטובתה בסכום התביעה. עוד נטען כי הנתבעים לא הגישו כתב הגנה ולא הראו שמץ של הגנה אמיתית וכן כי "אין כל עילה ולא נטענה על ידי הנתבעים כל טענה לגבי מצבה הפיננסי של התובעת ויכולתה של התובעת לשלם הוצאות אף שכאמור, אפשרות זו קלושה ובלתי סבירה בעליל" (סעיף 7.4 לתגובה).

4.         בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כי פסק הדין שהמשיבה טוענת כי ניתן לטובתה על סכום התביעה, ניתן בטעות בשל העדר הגנה ובוטל וכן מדגישה כי הסיבה היחידה בעטיה הוגשה הבקשה הינה שהמשיבה חברה זרה מסין, אשר אין לה בארץ כל נכסים ו/או חשבונות בנקולכן, המבקשים לא יוכלו לדרוש החזר הוצאותיהם בגין ניהול הגנתם בתביעה דנן.

5.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום להיעתר לבקשה ולחייב את התובעת בהפקדת ערובה:

א)         סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.

ב)         המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מ"ד (1) 647  בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ , פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y  נ' שגב ואח ' , פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג)          יפות לעניין זה גם ההחלטות שניתנו בת.א. 2554/06 בש"א 12825/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב אי.טי.איי.אס. שירותי תנועה בע"מ ואח' נ' DECELL INC ואח' שם קבע כב' השופט ד"ר בנימיני בסעיף 7 כדלקמן:

"מלשון סעיף 353 א לחוק החברות, הקובע כי בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה אלא אם כן סבר שהנסיבות אינן מצדיקות זו, או שהוכח שהחברה תוכל לשלם את ההוצאות, כמו גם מדברי ההסבר להצעת החוק המבהירים כי הכוונה היתה לשמור על פרשנות הפסיקה שהתייחסה לסעיף 232 לפקודת החברות - עולה כי נותרה על כנה החזקה העובדתית המטילה על החברה התובעת את נטל השכנוע להראות כי אין מקום להטיל עליה חיוב במתן ערובה. הנטל להוכיח כי החברה תוכל לשאת בהוצאות המשפט מוטל על שכמה, שהרי המידע בענין זה מצוי בראש ובראשונה ברשותה, ומדובר בחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, והם יכולים להביאה על פי רצונם למצב של חדלות פרעון (ראה החלטת כב' הנשיאה ב' גילאור בעניין POLSKA הנ"ל בפסקה 12, בר"ע (ת"א) 1885/06 GRUNDROS נ' טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ, תק-מח 2006 (4) 7482, מפי כב' השופטת ש' דותן, ולגבי הדין שנהג לאור סעיף 232 לפקודת החברות ראה: בש"א (י-ם) מוזס נ' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, מאגר נבו (כב' השופט צ' זילברטל (10.5.2001)".

                        וכן החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3601/04 לין ונצ'ון נ' מדינת ישראל.        

ד)         במקרה דנן, מדובר בחברת חוץ. לא הוצגו בפני מאזנים שלה או מסמכים מקבילים , מהם ניתן ללמוד פרטים באשר לחוסנה הכלכלי.

            על כל פנים, לא הוצג ולו נכס אחד שיש לחברה בישראל, ממנו ניתן להיפרע היה והתביעה תידחה.

בתגובת ב"כ המשיבה לבקשה נטענו טענות רבות באשר לסיכויי התביעה אך אין כל התייחסות לחוסנה הכלכלי של המשיבה.

בנסיבות אלו, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את יכולתה הכלכלית, ולהראות ולו לכאורה, כי ניתן יהיה להיפרע ממנה במידה והתביעה תידחה.

6.         לסיכום

א)         לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה להפקיד, בתוך 40 יום מהיום, סכום מזומן או ערבות בנקאית על סך 25,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשים.